<h1>הגהות שערי דורא סימן כ"ד</h1>
<h2>דף קי:</h2>
דיני כבד אמר ליה אביי לרב ספרא כי סלקית להתם בעי מינייהו כבדא מה אתון ביה א)פרש"י מהו לבשל בקדירה לאחר שנמלח [ושהתה כשיעור מליחה] כיון דכולו דם לעולם פולט וחוזר ובולע אבל לצלי מה שפולט נופל לארץ ומה שאינו פולט מותר כל כמה דלא פריש. ורבינו יעקב תם פי' דקודם מליחה קמבעיא ליה אי שרי לבשלו עם בשר דכיון דכבד כולה דם שמא יהא כל דמה מותר גם הנפלט דשריא רחמנא כדאמרינן התם חולין [ק"ט ע"ב] אסר לנו דם והתיר לנו כבדא או שמא כיון שפירש אסור אבל לאחר שנמלחה ושהתה כדי מליחה יצא כל הדם העתיד לצאת ופשיטא דמותר לבשל בקדירה אפילו עם שאר בשר כמו בצלי דמעשה בכל יום דלאחר צלייה נותנים הכבד בקדירה של בשר שאינה פולטת עוד כיון שנצלה והוא הדין שיהא מותר לקדירה ע"י מליחה. ב)והטעם כדפרישית לעיל דשיעור מליחה כשיעור צליי' דבמליחה אז ג"כ יצא כל הדם כלו כאלו נצלה. ועוד דמלוח כרותח דצלי וסוגיא דשמעתין מפורש היטב בין לפרש"י בין לפר"ת. והפסק לפירש"י אם בשל הכבד בקדירה לאחר שנמלחה ושהתה כשיעור מליחה והודח' במים מותר הכבד ואם יש שאר בשר בקדירה עם הכבד אסור ג)אלא אם כן יש ס' כנגד הכבד כי הכבד לעולם פולט מחמת רוב דם ואינו בולע לפי שטרוד לפלוט אבל דמו נבלע בבשר שנתבשל עמו ואפ"ה לכתחלה לבשלו לבדו אסור אעפ"י שהכבד אינו בולע מ"מ אוסר הכלי שבולע מן הדם. ולפי' ר"ת אם לא נמלח כל הצורך כך הדין. שאם בשלו עם בשר בקדירה הכבד מותר והבשר אסור אבל אם (נצלה) [נמלח] כל הצורך מותר לבשלה בקדירה אפי' עם בשר לפי שפסק מלפלוט לאחר ששהתה שיעור מליחה ואם בדיעבד מלחו הכבד עם בשר [או שצלאו אותה עם בשר] מותר דדם משרק שריק. ויש לעשות כפירש"י גבי כבד לכתחלה ד)ואם בדיעבד עשו כרבינו תם גבי כבד שפיר דמי. ואליבא דכ"ע אם צלו בדיעבד כבד או כחל עם בשר בשפוד מותר הכל (אבל צריך הדחה במים עיין לקמן גבי כחל ש"ל) אבל לכתחלה אסור לצלותן יחד והוא הדין למולחם כדפרישית ה)(ומה שאין אנו נוהגין למלוח כבד קודם צלייתו לא מצינו בזה איסור בכל התלמוד). [שערי דורא הלכ' מליחה סימן כ"ד]. א)0לרש"י לכתחלה לא שרי בצלייה אפי' תותי בישרא (בלא מליחה) הכי נהוג (במ"ס אין זה (אפילו)) (ס"א אבל) לכתחלה לא נהגינן בה מליחה כלל ואפי' לחודיה לא מלחינן לה כי אם כאשר היא תחובה בשפוד כשרוצים להשים אותה על האש אבל אם אירע כך שהיתה נמלחה כמליחה לקדירה שוב מותרת לכתחלה לצלותה עם בשר שלא נמלח אפי' עלוי בשרא הכי איתא בהדיא בתוס' פ' כ"צ מהרא"י ז"ל. כתוב בסמ"ק ולכתחלה צריך לקורעה שתי וערב וחיתוכ' לתחת לצד האש ולצלותה ואח"כ משימין אותה בקדירה, ובהגה כ' ונהגו העולם לתחוב בו קוץ או קיסם בשעת צלייתו ומיהו הצולה אותו כדי לבשלו אח"כ בקדירה אז נכון לקורעו ש"ו כדפי' בפנים עכ"ל, ובהגה [שם סק"ב] כ' אף אם בא לאוכלה בצלי בעינן קריעת ש"ו. הנשים שבארצינו אינם רגילין לקורעו שתי וערב אפי' כשרוצים לבשלה אח"כ ואפשר שסומכין על מה שרגילין בכל פעם כשרוצין לצלות הכבד חותכין ממנה הגידין והקנוקנות באותו צד שהמרה תלויה וחותכין מבשר הכבד עמהן ואפשר לדם לצאת דרך אותו חתך ומהני הך מלתא כנקיבת הקוץ ותחיבת הקיסם שנהגו בו כל העולם. ויראה דהוה נהיגי הכי אפילו לבשלה אחר כך מדקאמר עלה בא"ז וכן הי' נוהג ר"י לקרוע ש"ו. ובטורים סי' ע"ג כתב בשם ר"י דלאכלה צלי לא בעי מידי מהרא"י ז"ל. ד"ק כבדא מה אתון ביה פרש"י מה אתם נוהגין בכבד וכי מותר לבשלו בקדירה לאחר שנמלח דכיון דכולו דם שרי או אסור לפי שפולט הדם וחוזר ונבלע ואעפ"י שהכבד כולו דם אפ"ה אחר שפירש ויוצא הרי הוא כולו דם ואסור עכ"ל רש"י. ד"ק הכי מסיק התם הגמרא כי סליק להתם אשכחיה לר' זריקא ובעי מיניה א"ל רב זריקא אנא שלקי לרב אמי ואכל כי אתא רב ספרא לגבי א"ל אביי לרב ספרא למיסר נפשי' לא קמבעיא לי כי מבעיא לי למיסר חברתה א"ל והא תנן ר' יוחנן בן ברוקא אומר הכבד אוסרת ואינה נאסרת מפני שהיא פולטת ואינה בולעת עכ"ל הגמרא וכתב רש"י למיסר נפשי' שיהא הדם הנופל ממנה חוזר לתוכו לא קמבעיא לי דפשיטא כיון דטרודה לפלוט ולהוציא כל שעה לא בלעה. למיסר חברתה כגון דם היוצא ממנה אוסר בשר אחר המתבשל עמה עכ"ל רש"י. ד"ק הבא לצלות כבד ע"ג גחלים צריך לקורעו ש"ו או לנקבה בהרבה מקומות משום דאזל דמא ונכנס בסמפונות והיכא דלא קרעה לקרעי' לאחר צלייה וחותך ומוציא דם מן הסמפונות אבל אין לחוש משום דם הסמפון הנבלע בבשר הכבד דכבכ"פ. אבל משום דם אברים שלא פירש ליכא למישרא משום שנתקבץ במק"א בבשר חשוב כפירש דומיא דאומצא דאסמיק. והבא לצלות כבד כדי לבשלה אח"כ צריך לחתכה שתי וערב וחתוכה לתחת עכ"ל והכי איתא בכה"ב קורעו ש"ו וחתוכה לתחת פירש"י חתוכה לתחת כשנתנוהו בתנור לצלות כדי שיזוב ויצא הדם הכנוס בסמפונות ותוס' ד"ה וחתוכה לתחת פירשו ה"מ לבשלו אחר צלייתו או מליחתו אבל לצלי לחוד ל"ב חתוכה לתחת עכ"ל ע"ש בתוס' שחולקין על רש"י [א"ה והגה ד"ק הוא עפ"י בה"ג שבתוס' שם ועתה תבין הגה זו]. הגה (ד"ק) מכאן נמי משמע כמו ששאל מו"ה עוזר לעיל [שער ב'] דבעי תרתי דהא מליחה כ"כ טוב כמו צלייה אפ"ה אסור לבשל הכבד אחר המליחה. ועוד יש ראייה מהגהת הר"ף שכתב בהגהות ב' דאין ראיי' מצלייה על מליחה כו'. ונראה לראבי"ה דאם צלו הכבד ולא הדיחוה ונתנוה לקדירה אין לחוש דנורא משאב שאיב. ואע"ג דנראה לכלוך הדם מוהל בעלמא הוא מרדכי כה"ב ת"ש. ושלוקה פרש"י שנתבשלה הרבה מאוד ונאסרה לפי שלאחר פליטה חוזרת ובולעת ור"י בן ברוקא אומר בכה"ב דכבד שלוקה ומתובלת נאסרת ופרש"י מתובלת מתבלין והתבלין מרככין אותה. כ' הר"ר פרץ בהגה סמ"ק ואפי' משום כבד עצמו איכא מ"ד שלוקה אסורה ואין אנו בקיאין מהו שליקה ומהו בישול משו"ה אין לבשל הכבד כלל כ"א לאחר צלייה גמורה עכ"ל כבר נהגו לאסור אפי' בדיעבד משום דאין אנו בקיאין מתי קרוי שלוק ואף כי הרמב"ם אוסר דיעבד מהרא"י. בשר וכבד שנמלחו יחד הכבד פולטת כל שעה תחתיו וסביביו ואוסר ודמי לדגים ועופות שנמלחו יחד דהדגים אסורים דבעידנא שהעופות פלטי בלעי הדגים ה"נ הכבד כולו דם ובעידנא דפולט הכבד דם נבלע בבשר ואוסרת ואינה נאסרה. ואי מתובלת בתבלין אסורה גם היא שהתבלין מרככין אותה עכ"ל רוקח תי"ב—ת"מ. הכבד אם חתכה והשליכה לתוך החומץ או לתוך המים רותחין עד שתתלבן ה"ז מותר לבשלה אח"כ וכבר נהגו העולם להבהב על האור ואח"כ לבשל אותה אפי' עם בשר אחר [ד"ו מ"קמרדכי קצר] מיימוני פ"ו ממ"א הל' ז'. ב)0והטעם כדפרישית לעיל. כ' מהר"ף דאין ראיי' מצלייה על המליחה דהא בצלייה האש שואב הדם לחוץ תחלה ואח"כ האור מייבשו ולא יוכל כלל לצאת עוד ע"כ מותר לבשלו בקדירה אח"כ אבל המליחה אינו מייבשו ופולט וחוזר ובולע ויש עוד דם בתוכו ע"כ אין ראיי' מצלייה על המליחה עכ"ל [במהר"ף שלנו על הסמ"ק לא נמצא]. ג)0אלא א"כ יש ס' כנגדו. (ד"ו) והתוס' פירשו אפי' הי' מקצת כבד חוץ לרוטב וכ"ש כולו וגם מקצת העוף אותו מקצת העוף נעשית מיד חתיכה נבילה ובעינן ס' ממה שבתוך הרוטב כנגד הכבד וכנגד אותו מקצת העוף שהי' חוץ לרוטב כי הדין כן לעולם מה שחוץ לרוטב אינו מסייע למה שבתוך הרוטב לבטל שום איסור כי מה שחוץ לרוטב נקרא יבש וביבש אין שייך ס' ואפי' אם הי' בו ס' ויותר נגד הכבד אין מועיל וכן נמי הדין בטפת חלב שנפלה על חתיכ' בשר בקדירה ומקצת חתיכה חוץ לרוטב אותו מקצת שבחוץ נעשה נבילה וצריך ס' ממה שבתוך הרוטב לבטל אותו מקצת שבחוץ. ועוד אמר מהר"ש דרך אחרת מה שאנו אומרים שאותו שחוץ לרוטב נעשה נבילה היינו כשאין בו ס' באותו שבחוץ לבטל הטפה או הכבד ואם הי' בה ס' היה מבטל שפיר כי ר"ל שאין נקרא יבש כולי האי אלא הטפה מפעפע קצת אפי' בלא רוטב וכל דבר שמפעפע בטל בס' אבל אם האיסור עומד במקומו ואינו מפעפע כלל לשם אין שייך לומר ס' ולפי"ז הדרך אם אירע כך שהוציא [ד"ו מקצת חתיכת בשר מן הקדירה ושמוה בקדירה אחרת אפי' בלא רוטב ונפלה עלי' טפת חלב בטלה בששים הואיל ומפעפע קצת ומתפשט אצלה עכ"ל התוספות שכן נרשם ד"ו בשם התוס' וראבי"ה ש"ד סי' כ"ח]. ד)0ואם עשו כרבינו יעקב בדיעבד עבד פי' שכבר הורה המורה כן לא מהדרינן ההוראה אבל מורין הלכה למעשה כרש"י ואפי' שנעשה המעשה אסרינן כך קבלתי וכן משמע לישנא דסמ"ג מהרא"י ז"ל. (ד"ק) מכאן משמע לכ"ע בין לפרש"י בין לפי' ר"ת היכא ששהה הכבד שיעור מליחה במלח שהוא טוב יותר מהיכא דלא שהה. ועכשיו אנו נוהגים שלא לשהותו כלל במלח אלא בשפוד מולחין אותה ואדרבא גרוע הוא עתה לשהות ומיהו כבדים של תרנגולת קטנים משהין אותם במלח אבל של בהמה לא. להכי עכשיו אם בשלו כבד של בהמה עם בשר הכבד אסור כיון שלא שהה שיעור מליחה ומדוע לא כ' הדין דהבשר ג"כ נאסר אבל הכבד דתרנגולת מותרת כיון שרגילין להשהותה ומיהו צריך לומר שיודעין בודאי ששהה ובסמוך מיד בפנים כמו שאנו עושין עכשיו שאין להשהות כבד במלח דקאמר השערים ומה שאין אנו נוהגין למלוח כבד כו' והטעם אפרש שם עכ"ה. (ד"ק) ואם בדיעבד עשה כר"ת מותר. הגה ואפ"ה אין אנו נוהגין כר"ת ואפי' דיעבד אנו אוסרין ובהגה"מ בשם סמ"ג כתב וז"ל אי אשתלי ועבד כר"ת (שפיר דמי) עבד עכ"ל ומהר"א ז"ל כ' דענין זה מיירי שלא לאסור הכלי שאכל בה, אבל הכבד לעולם אסור ע"כ. ה) (ד"ק) ומה שאין אנו נוהגים למלוח כבד כו' הגה על זה פירוש דהסברא הי' לאסור למלוח כל כבד משום דאיכא למגזר דלמא אתי לבשלה עם בשר כיון שמלחה להכבד כבר דסבר שיש לה דין בשר הלכך עבדינן הכירא דלא מלחינן הכבד על זה אומר הפנים דזה האיסור לא מצינו בכל התלמוד. אבל לדידן דאנו נוהגין דאין למולחו כבד טוב המנהג שלא למלוח עכ"ל הגה. [זה טעם אחר בשם ר' אברהם קלויזנער] ונראה עוד טעם משום דאמר הש"ס בפכה"ב רב הונא חלטי לי' בחלא ורש"י פי' חלטיה לי' בחלא לפי שהחומץ צומתו ואין פולט עוד עולמית דכיון דנצמת אינו טרוד לפלוט וחוזר ובולע כולו עכ"ל רש"י ומעתה אחרי היכא שמלח הכבד אז נצמית מלפלוט ואם הי' מבשל אותה הכבד לבדה כמו שפי' לעיל בזה הסימן לפרש"י דמותר הכבד לבדו לבשלה אחרי המליחה א"כ היה חוזר ובולע כיון שנצמית מזה נתפשט שתפסו המנהג שלא למולחו. וגם אי לא מסתפינא מלתא אמינא הייתי מתיר (בשר) שהודח ולא נמלח וחלטו ברותחין דהדם נצמת בתוכו ומותר כדאמר בפכה"ב כמש"כ לעיל דחלטי בחלא ואפי' החלא היה מותר דאי הוה פליט הכבד אז החלא הוה אסור [כי"פ אמנם] בא"ז סי' תס"ה בחולין כ' גבי דיני כבד דהאידנא לא עבדינן חליטה כלל עכ"ל דהאידנא לא בקיאין בחליטה.
